סא"ל מיל. אברהם זהר, המכון לחקר מלחמות ישראל                                  

טנקים ככוח מרכזי בקרבות הגולן במלחמת יום הכיפורים - גופי טנקים ישראליים מול טנקים סוריים בימים 6 -7 אוקטובר 1973, מי לחם נגד מי?

במלחמת יום הכיפורים השתתפו כ-6000 טנקים, כחצי מהם בזירת הגולן, מספר טנקים  הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, במערכה בזירת לחימה מסוימת.

טליק, האלוף טל, טבע מטבע לשון שמאפיינת את מלחמת יום הכיפורים: "טנקים איימו על מדינת ישראל; טנקים הצילו את מדינת ישראל".

רק עתה, 47 שנים לאחר המלחמה, מתגבשת תמונת גופי הטנקים בזירה, זאת על פי ידע מצטבר על מהות גופי הטנקים הסוריים, שלחמו מול טנקים ישראליים, על פי מקורות סוריים ובכללם היסטוריה רשמית של הצבא הסורי וספרי מפקדים סוריים. כל אלה נכללו בספריו של אל"מ מיל. פסח מלובני, בהם "מצפון תפתח המלחמה – צבא סוריה, עלילותיו ומלחמותיו – מבט מדמשק".

מאמר זה, הינו פרי "משחק מלחמה" היסטורי במכון לחקר מלחמות ישראל, אותו שנינו מנהלים. על פי המרשם, הצבנו גופי טנקים שלחמו בימים 6 – 7 אוקטובר, אלה מול אלה, במהלך המלחמה, על פי תחקירים ומחקרים וכן סדרת עדויות מח"טים בשטח, המצויים ביוטיוב , ביזמת המכון לחקר מלחמות ישראל.

ממצאים אלה, מאפשרים אולי לראשונה  פתרון לשאלת החקר מי לחם במי , היכן ומתי. המאמר איננו עוסק בתיאור המערכות ברמות השונות וגורמים משפיעים על הקרבות. זה ייעשה בכתיבת הספר על המלחמה בגולן.

וזה סיפור המפגשים של טנקים מול טנקים, על פי "משחק המלחמה " ההיסטורי, בשדה הקרב בגולן , בימים 6 – 7 אוקטובר 1973. החיצים מבטאים את כיווני תנועת הכוחות והמפגשים בשדה הקרב, בלבד. גם המלל מתאר מהלכים כלליים בלבד ולא את סיפור הקרבות.

6 אוקטובר

גופי הטנקים הסוריים הראשונים שתקפו בגולן, היו גדודי הטנקים של חטיבות החי"ר בשיטת ה"שוורפונקט" – מרכז כובד, תקיפה לכל רוחב החזית , ללא מאמץ מרכזי וקביעת המאמץ העיקרי , בהמשך, לפי ההצלחה. מולם פעלו טנקי חטיבה 188, וטנקי חטיבה 7. בגזרה הצפונית פעלה חטיבה מוקטנת 7 וגדוד 74 של חטיבה 188; בגזרה הדרומית, טנקי חטיבה מוקטנת 188 וגדוד 82 של חטיבה 7.

צבא ארה"ב שלח משלחת לבדיקת המלחמה. החוקרים האמריקאיים מצאו את הלחימה בגולן , דומה לשדות קרב באירופה  וללימוד סצנריו של לחימת כוח נחות במספרי טנקים, מול כוח תוקף, שהצליח לעבור מספיגת מתקפה למתקפת נגד מוצלחת.  הצוות האמריקאי הגיע למסקנה שהגורם העיקרי שתרם ללחימה  נגד הטנקים הסוריים, היו תותחני הטנקים הישראליים, [על אף שפעלו ללא ראיית א.א.  שהייתה לתותחני הטנקים הסוריים.]

בפועל, נפגעו מרבית הטנקים הסוריים של חטיבות החי"ר, בקרבות בקו הקדמי.  כמו כן,  בבלימה  בתצורה של "אף שעל", תרמו הכוחות הסדירים לבלימת המתקפות הסוריות והשהיית הכנסת עוצבות טנקים לפנים הגולן, ואפשרו בכך לכוחות המילואים לעלות לגולן, ללא לחימה בעת העלייה לבמת ההר, ביממה הראשונה.

ליל 6 -7 אוקטובר

בשעות הלילה, התכוונו הסורים להכניס כשלב שני לגולן, את חטיבות הטנקים. בדרום הגולן, לא חדרו עד לבוקר חטיבת טנקים 47 וחטיבה ממוכנת 132. במרחב ציר הנפט – ג'וחאדר חדרה בלילה חטיבת טנקים 12 בלבד, לאחר קרבות קשים לפי תיאור מח"ט  12, במרחב ג'וחאדר. מי שלחמה נגדם הייתה הפלוגה המבצעית היחידה של גדוד 53, בפיקוד המג"ד סא"ל עודד ארז. זו עיכבה את חטיבה 12, שהמשיכה לאחר  הקרב צפונה  בציר הנפט, עד לאום דנאניר, מזרחית ליונתן של ימינו, אליה הגיעה, לפי תיאור מח"ט 12 הסורי  בשעה 0100.

בפתחת כודנה נכנסו לגולן חטיבות טנקים סוריות  51 ו – 43. מח"ט 51 מספר בספרו , כי קרוב ל – 70 טנקים שלו נפגעו בקו המגע והוא  הגיע  עד לציר הנפט במשתא,  עם 30 טנקים בלבד.

מח"ט 51 לא המשיך לנוע לעבר נפח. הוא מתאר בספרו כי כוח שריון גדול בלם אותו . בפועל היה זה טנק בודד של כוח "צביקה" בציר הנפט וכוח "יוצר", מחלקת טנקים של חטיבה 679  בקצביה, סמוך לקצרין בימינו.

מח"ט 51 חזר לחושניה , עם 20 טנקים.

חטיבה 43 איבדה גדוד טנקים בקו המגע ואז התפצלה. גדוד אחד שלה נע צפונה לעבר פתחת קוניטרה ונתקל בפלוגת הטנקים "טיגר" שאבטחה את האגף הדרומי של חטיבה 7. הגדוד הסורי הושמד ברובו.

הגדוד השלישי, נע לעבר דבורה שממערב לציר הנפט ונפח, אליה לא הגיע. בפועל הוא הגיע לציר הנפט מדרום לנפח. המג"ד הסורי מתאר כי נפגעו לו מרבית הטנקים בקרב קשה. בפועל הוא השמיד בלילה את פלוגת הטנקים של גדוד 266 מחטיבה 179, בפיקוד אמנון שרון ומג"ד 266 עוזי מור.

חטיבה סורית 12, הגיעה בשעות הבוקר לציר הנפט ולפי דברי המח"ט, הוא שבה מפקד פלוגה ישראלי ושני טייסים. המ"פ, כנראה אמנון שרון

ה -7 באוקטובר

הגדוד הסורי מחטיבה 43 שלחם בלילה בפלוגת טנקים של גדוד 179, על ציר הנפט, נבלם עד לצהרים ע"י פלוגה נוספת של חטיבה 179 בפיקוד סא"ל דוד ישראלי סמח"ט 188.

פלוגה שנייה של גדוד 266 מחטיבה 179 ועימה הסמג"ד נעה לעבר רמת'אניה בקצה הדרומי של ציר "פלא" , שממזרח לציר הנפט.

לקראת בוקר  הגיע לנפח מח"ט 679 ועימו 25 טנקים. לפקודת מפקד אוגדה 36 רפאל איתן נע אל מדרום לקוניטרה.

עם בוקר נעה דיביזיה 1 למרחב ציר "פלא" שמצפון לציר הנפט, בכוונה לכתר את חטיבה 7.

כוח הטנקים הישראלי הראשון, בו נתקלה דיביזיה 1 , היה הפלוגה השנייה של גדוד 226 מחטיבה 179 ברמת'אניה . טנקים ט –62 של חטיבה 76 מדיביזיה 1 נכנסו לקרב עם טנקי הפלוגה  של גדוד 179 והשמידו אותה.

מח"ט 188  ריכז עם בוקר בנפח כוח 40 טנקים, בהם כ-20 טנקים של גדוד 82 שנסוגו מקו המגע בגבול, טנקים של חטיבה 679 ופלוגת הטנקים של גדוד 226 בפיקוד סמח"ט 188, דוד ישראלי.

בצהריים הצטרפה  למתקפה לעבר נפח, חטיבה 91 , חטיבה של  טנקי  ט -  62 , של דיביזיה 1. במקביל לה , על ציר הנפט תקף גדוד הטנקים של חטיבה 43. שתי החטיבות האחרות של דיביזיה 1 לא השתתפו בקרב אותו יום.

לקראת הצהרים חזר מח"ט 679  לפקודת מפקד הפיקוד למרחב נפח. חברו אליו כוחות נוספים של חטיבתו ועימם נכנס לקרב עם חטיבה 91 הסורית שטנקים שלה הגיעו לגדרות נפח. המתקפה של חטיבה סורית 91 נבלמה. הקרב נמשך גם בימים הבאים ונחשב  לפי אותם מקורות סוריים כקרב מופת . כך מתארים הסורים את עצמת קרבות הטנקים : "הדי הפגזים המתפוצצים  החרישו אזניים...השטח כוסה בטנקים מושמדים ובוערים של האוייב...הקרב התנהל מטווח קרוב. הכל התערבב ברעמי הקרב ובעשן שעלה מן הטנקים הבוערים בשטח...".  ה-7  באוקטובר, נקבע בצבא הסורי, כ"יום השריון".

בקרב על נפח, נהרגו המח"ט, סגנו וקצין האג"ם של חטיבה 188

בדרום הגולן, עם בוקר, החלו חטיבות  132  ו – 47  הסוריות לנוע לתוך הגולן.

בינתיים, עלו לבמת ההר , חטיבה מוקטנת 179 וחטיבה  4 .

מח"ט 179 ועימו גדוד טנקים מופחת, חבר למחלקת הטנקים "יוצר" של חטיבה 679 בקצביה . מולו ומכיוון דרום נכנס לקרב עם כוחות של חטיבת טנקים סורית 12 . לטענת מח"ט 179, הטנקים מדרום היו של חטיבה 47 הסורית

גדוד אחר , 268, של חטיבה 179 הגיע בשעות הבוקר למיצר אפק, בו התחוללו 2 קרבות מפורסמים בהיסטוריה, של אחאב בארמים ושל צלאח – א – דין נגד הצלבנים, ובלם את חטיבה ממוכנת 132. מאוחר יותר  חבר לכוח הישראלי במיצר אפק מח"ט 9 ועימו 50 טנקי "שרמן" מ -51. סיוע אוויר היחיד בגולן ביום זה ניתן לכוחות בציר הדרומי.

גם חטיבת טנקים 47 נעה לעבר מיצר אל על, אך מחציתה בפיקוד מח"ט 47  הסורית נעה בטעות צפונה והגיעה בשעה 14.00  בציר המפלים בסמוך למעלה גמלא. מולה עלתה במעלה גמלא חטיבה ממוכנת 4 ובראשה גדוד טנקי שוט 39 של חטיבה 188.

  בקרב בג'רמאיא  במוצא מעלה גמלא, נפגעו טנקים של כוח המח"ט הסורי בהם הטנק שלו. גדוד אחד נע צפונה וייתכן שנלחם בכוח מח"ט 179.

כאמור, חטיבה 12 הסורית הגיעה לקראת הצהריים, למשתא בציר הנפט. שם, מתאר המח"ט הסורי הם ששבו מ"פ ישראלי וטייס. היה זה כנראה אמנון שרון. חטיבה 12 פנתה מערבה לעבר נהר הירדן.

אלא שהקדימו אותה, טנקים מחטיבה 179 ועימם המח"ט שבשעה 11.00  הגיע לקצביה ונכנס לקרב עם חטיבה סורית 12.  מח"ט 179 טוען שבלחימה היו גם טנקים של חטיבה 47 הסורית.

חטיבה  12 נסוגה לעבר חושניה, תוך ניסיון לעכב את כוח מח"ט 179.

בפתחת קוניטרה חודשה המתקפה הסורית של חטיבת טנקים 78 וחטיבה ממוכנת 121 ונבלמה ע"י חטיבה 7.

כמה היבטים:

החטיבות הסדירות, בהם גם שתי פלוגות טנקים מגדוד 82 של חטיבה 7 שתותחני הטנקים שלהן לא ירו פגזים בלילה לפני המלחמה, וללא תאורת א.א., שהייתה לטנקים הסוריים, פגעו קשות בטנקים  הסוריים, לרבות חטיבות הטנקים.

קרבות הבלימה של חטיבות 188 ו -7, בתצורת "אף שעל" השהו את חטיבות הטנקים הסוריות ואפשרו בכך לחטיבות המילואים, לעלות לבמת ההר ללא קרב.

רק חטיבת טנקים סורית , חטיבה 12 כמעט במלוא כוחה, הגיעה ללב הגולן.

ועל זה נכון לצטט את צ'רציל: " מעולם לא חבו כה רבים לכה מעטים "

תרומת חיל האוויר לקרבות הטנקים ביממה הראשונה, למעט בדרום הגולן, ב- 7 באוקטובר, הייתה אפסית.

​